פסק-דין בתיק ת"א 10561-12-08

1.         בפניי תביעה נזיקית בגין תאונת עבודה בה היה התובע מעורב ביום 2.12.06 (להלן: "התאונה").

2.         בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, פסק הדין בתביעה ניתן על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79 א' לחוק, עם אפשרות לדחיית התביעה על הסף.

3.         התובע יליד 21.5.74 ובמועד הרלוונטי לתביעה הוא עבד כמסגר אצל נתבעת מס' 1 אשר ביצעה עבודות במפעל של נתבעת מס' 2. במהלך שימוש שעשה התובע בדיסק הוא נפגע ברגלו השמאלית וסבל מחתכים בירך. בעקבות אירוע התאונה הובהל התובע לבית החולים רמב"ם שם הוא אושפז למשך 3 ימים ועבר ניתוח לתפירת הפצעים. בהתאם להמלצת רופאיו היה התובע באי-כושר מוחלט מעבודה למשך כשלושה חודשים, וזאת מיום האירוע ועד ליום 10.3.07. התובע היה במעקב רפואי ועבר טיפולי פיסיותרפיה.

4.         בעקבות אירוע התאונה פנה התובע למל"ל אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לתובע דמי פגיעה. כמו כן, הוועדה הרפואית של המל"ל קבעה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לתק' 75(1) ב' בגין הצלקות שנותרו בעקבות התאונה.

            התגמולים אשר קיבל התובע מהמל"ל בעקבות התאונה, הן עבור דמי פגיעה והן עבור גמלת נכות מגיעים לסך של 77,817 ש"ח נומינאלית (משוערך להיום כ-98,000 ש"ח).

5.         התובע הגיש חוות דעת רפואית של ד"ר אליהו סלטי מטעמו, ולפיה בעקבות התאונה נותרה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לתק' 75 (1) ב' בגין צלקות מכערות ומכאיבות ו-10% נוספים בהתאם לתק' 51 (5) א' לתקנות המל"ל בגין פגיעה בשריר.

            מנגד, מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של פרופ' שלום שטהל, ולפיה, בעקבות התאונה, נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לתק' 75 (1) ב' בגין נכות אסתטית.

            לאור הפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים, בהסכמתם וללא ויתור על חוות הדעת מטעמם, מונה פרופ' מיכאל סודרי כמומחה מטעם בית המשפט ובחוות דעתו הוא אימץ את קביעת המל"ל והמומחה מטעם הנתבעים, לפיה, בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות רפואית אסתטית בשיעור של 10% בהתאם לתק' 75 (1) ב' לתקנות המל"ל. יצויין כי הצדדים בעלי הדין או מי מהם לא שלחו שאלות הבהרה למומחה בית המשפט ולא ביקשו לחקור אותו על חוות דעתו.

6.         לטענת התובע בתמצית, התאונה אירעה כאשר הוא נאלץ לעלות על פיגום צר וצפוף בגובה רב על מנת לחתוך צינור. לצורך ביצוע העבודה סופק דיסק, אולם במהלך הביצוע התברר כי הצינור שהיה עליו לחתוך אותו הינו קו קיטור אשר נסגר על הדיסק. כתוצאה מכך הדיסק נתפס ועף מידו של התובע תוך שהוא פוגע ברגלו השמאלית. התובע מבקש לייחס לשתי הנתבעות את האחריות לאירוע התאונה וכן לפטור אותו מכל אשר תורם לאירוע. ביחס לנתבעת מס' 1  נטען כי הנ"ל לא הזהירה אותו, לא מסרה לו כי הדיסק הינו מסוכן ונעדר מנגנון ביטחון, לא גידרה את חלק החיתוך בדיסק, לא סיפקה לתובע כלי עבודה או כלים אחרים (ברנר) לביצוע בטוח של העבודה, לא הדריכה את התובע בביצוע העבודה ועוד. באשר לנתבעת מס' 2 נטען כי בהיותה מפקחת על אתר ושיטת העבודה היא לא דאגה לספק לתובע כלי עבודה או כלים אחרים בטוחים לביצוע העבודה (ברנר), לא סיפקה לו כלי מיגון על מנת למנוע את התאונה או למזער את הנזק בעקבותיה. כן מבקש התובע להפעיל את הכלל הדבר מדבר בעדו.

לעניין הנכות בעקבות אירוע התאונה, התובע מבקש לאמץ את חוות הדעת מטעמו ומפנה לכך כי מומחה בית המשפט מונה מבלי שהצדדים ויתרו על חוות הדעת מטעמם.

התובע מבקש לחייב את הנתבעות לפצות אותו בגין ראש הנזק של כאב וסבל (75,000 ש"ח), אובדן השתכרות לעבר (48,356 ש"ח), אובדן זכויות סוציאליות (5,500 ש"ח), עזרת צד ג' לעבר ולעתיד (35,000 ש"ח) והוצאות רפואיות ונלוות (25,000 ש"ח), ובסה"כ 188,856 ש"ח ובתוספת הוצאות עבור חוות דעת, אגרה ושכ"ט עו"ד.

7.         לטענת נתבעת מס' 1 בתמצית, התאונה אירעה כאשר התובע עסק בעבודת השחזה ולא בחיתוך צינור. מטבע הדברים יש לבצע עבודת השחזה באמצעות דיסק ולא באמצעות ברנר, וכך היה במקרה דנן. נתבעת מס' 1 מבקשת לאמץ את חוות דעתו של מומחה בית המשפט התואמת לקביעת המל"ל כמו גם לחוות דעת המומחה מטעם הנתבעות, מה גם והתובע לא ביקש לחקור את המומחה  על חוות דעתו.  על פי חוות דעת מומחה בית המשפט לתובע נותרה נכות אסתטית בלבד בעקבות התאונה שאין לה כל משמעות תפקודית. נתבעת מס' 1 מבקשת להשית על התובע מלוא האחריות לאירוע התאונה שכן סופק לו כלי העבודה המתאים לביצוע עבודת ההשחזה, מדובר בעובד מנוסה וככל וסבר כי יש לבצע את העבודה באמצעות ברנר, היה עליו ליטול אותו ממחסן הכלים. טענת התובע כאילו לא סופק לו ציוד מגן הולם אינה ברורה בהתחשב במיקום הפגיעה, רגל שמאל, וטענתו לאי-גידור המקום המיועד לחיתוך בדיסק אף היא אינה ברורה, שכן, גידור כאמור היה מונע את השימוש בדיסק לחיתוך והופך אותו לפטיש. במישור היחסים בין הנתבעות, בינן לבין עצמן, נתבעת מס' 1 מבקשת להטיל 70% מהאחריות לפתחה של נתבעת מס' 2 מאחר והיא קבעה את אופן ביצוע העבודה, היא המחזיקה במקרקעין בהם אירעה התאונה ונותנת את ההנחיות לגבי אופן ביצוע העבודה.

            לעניין גובה הנזק, נתבעת מס' 1 טוענת כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 15,000 ש"ח, אובדן כושר שכר לעבר בסך של 40,000 ש"ח, עזרת צד ג' בסך של 1,000 ש"ח ובסה"כ 56,000 ש"ח. דא עקא, הואיל והסכומים אשר קיבל התובע מהמל"ל עולים על הסכום הנ"ל, אזי תביעתו נבלעת ויש לדחותה על הסף.

8.         נתבעת מס' 2 מצטרפת לטענות נתבעת מס' 1 כנגד התובע ומוסיפה שככל ויקבע כי הנתבעות נושאות באחריות לאירוע התאונה, יש להטיל על נתבעת מס' 1 אחריות בשיעור של 80% ועל נתבעת מס' 2 אחריות בשיעור של 20%. בנדון נטען כי נתבעת מס' 1 מועסקת בחצרי נתבעת מס' 2 מזה שנים, בחצרי נתבעת מס' 2 נמצא ראש צוות אחד לפחות, נתבעת מס' 1 היא זו אשר קבעה את אופן חלוקת העבודה בין עובדיה השונים ופיקחה עליהם. כמו כן, נתבעת מס' 2 אינה מספקת את כלי העבודה לעובדי נתבעת מס' 1 אם כי היא בדקה ואישרה  את תקינות הדיסק בו עבד התובע בעת אירוע התאונה. זאת ועוד, בהתאם להסכם שבין הנתבעות, נתבעת מס' 1 הצהירה כי יש לה את הידע, הניסיון, המומחיות וכוח האדם הדרושים לקיום התחייבויותיה בהסכם, נטלה על עצמה חובת ההשגחה על העובדים וכן האחריות הבלעדית לאירוע התאונה.

9.         לאחר ששקלתי מכלול טענות הצדדים ועיינתי במוצגיהם, מצאתי להורות על דחיית התביעה נגד שתי הנתבעות. כתוצאה מתחייבת, אני מורה על דחיית ההודעות נגד צדדי ג' ו-ד' אשר נשלחו במסגרת התביעה.

            כל צד יישא בהוצאותיו הן במסגרת התביעה והן במסגרת ההודעות לצדדי ג' ו-ד'.

ניתן היום,  יז' שבט תשע"ב, 10 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: